יום שלישי, 23 בנובמבר 2010

פרסום על בלוג של ורד וליאת

המורה הממוחשב
כיום ישנה גישה, על פיה חשוב לשלב את המחשב בלימוד- להיות "מורה מקוון". המורים מתבקשים לשלב בלימוד שימוש במרחב וירטואלי ושימוש במחשב בלמידה. באמצעות המחשב ניתן להתקרב לעולמו של הילד, ניתן להעשיר את ידיעותיו ולהרחיב את עולם הידע, ולהרחיב את מרחבי הכיתה מעבר ל-4 קירות הכיתה, הלוח והמחשב. כמוכן זהו כלי לפגוש את הילד ולהכיר בו צדדים נוספים. המחשב מאפשר לעורר סקרנות בילד ולהביא לכיתה תכנים ועזרים לא שגרתיים.
אריאלה לונברג, מורה מחיפה, פתחה בלוג :"קהילת ילדים מספרי סיפורים" ועודדה את תלמידיה לכתוב סיפורים. הדבר מניע את הילדים לכתוב הוא הפרסום המיידי והתגובות להם הם זוכים. לדבריה, הכתיבה מהווה פורקן לילדים והתגובות נותנות להם חיזוק אישי וחברתי. לפיכך, גם הפרויקט שהקימה בבית ספרה מושתת על הצורך לשתף ולקבל תגובות.
עוד טענה חשובה שמועלית בכתבה, היא טענה עימה אנו מזדהות- "משרד החינוך מבקשים להרחיב את העיסוק בבלוגים חינוכיים, אולם כרגע אין מספיק תשתיות והיערכות לנושא. מצב זה מותיר את היוזמות בידיהם של המורים, המבקשים לרתום את החופש אליו כמהים הילדים..." . התחושה שלנו היא שהמחשב הוא כלי נפלא, אך מועטים הכלים שבידנו, ההכשרה או הזמן כדי להשתמש ולהוסיף כלי זה לכל שיעור. נשאר בידינו לעשות זאת בזמננו החופשי על מנת באמת להשתמש בכלי מדהים זה.
מגישות: ורד ציפורה וליאת סנדל כהן.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3421897,00.html

ילדים ונוער בתקופת השואה

תגובה למאמר של הרב מאיר ישראל לאו:
מצאנו בלוג של הרב מאיר ישראל לאו בו הוא מתאר את חשיבות הנצחת שמותיהם של ילדים שניספו בשואה.
כמוהו וגם אנחנו חושבות שיש חשיבות להנצחת שמותיהם של הילדים ובני הנוער שנספו במסגרת הפתרון הסופי.
בבלוג שולב פרק מסיפרה של לנה כיכלר "מאה ילדים שלי", הפרק בו היא פוגשת את הילדים היה מצמרר לקריאה ויחד עם זאת מרגש מאד.
מעניין לקרוא על המפגש הראשוני ועל פרויקט החיים של אישה זה שהקדישה את חייה להצלת ילדים בסגנון יאנוש קורצ'אק.
היא הצליחה להציל קבוצת ילדים ולגרום להם להאמין שוב בטוב ליבו של האדם למרות מה שחוו במחנות הריכוז וההשמדה.
היא הצליחה לשמח את ליבם ע"י כך שלקחה אותם לפעילויות "נורמאליות" של ילדים בגילם, כמו סקי למשל, רכיבה על סוסים ועוד.
על סמך פעילותה של לנה כיכלר נעשה סרט קולנוע, סרט הקולנוע אומנם מציג את סיפורה אבל הגירסה יותר הוליוודית ולא מהווה מסמך דוקומנטרי, אבל למרות כל זאת הסרט מהווה הצצה נדירה לעולמם של הילדים ששרדו את המחנות ונותרו יתומים.
הסרט והספר חושפים את הרגישות והתבונה של האישה המדהימה שהצליחה להציל את הילדים האלו שעברו לידה מחודשת בזכותה.
http://yaldut1.blogspot.com/